גזר דין בתיק פ"ל 910-08-10

בהכרעת הדין מיום 9.1.11 הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בתיק פ"ל 910-08-10, שהן נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סע' 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן - "פקודת התעבורה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סע' 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סע' 2(א) לפקודת רכב מנועי, עבירות שבוצעו ביום 1.8.10.

בדיון שהתקיים בפני ביום 13.2.11 ביקשה ב"כ הנאשם לצרף לדיון בתיק זה תיק נוסף, 2899-08-10, בו מודה הנאשם, ובהחלטתי בתום הדיון קבעתי כי הדיון בשני התיקים יהיה במאוחד.

בישיבה שהתקיימה ביום 10.4.11 הורשע הנאשם גם בעבירות שיוחסו לו בתיק

2899-08-10 שבוצעו ביום 22.7.10 שהן נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע באוקטובר 2002, עבירה לפי סע' 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סע' 2(א) לפקודת רכב מנועי.

הצדדים טענו לעונש.

ב"כ המאשימה ציינה כי כנגד הנאשם עומד מאסר על תנאי של 7 חודשים שנגזר עליו בתיק פ"ל 32/08, אך הנאשם בחר במודע להתעלם מעונש זה למרות שידע על קיומו ולכן המדובר במאסר בר הפעלה, כי לנאשם ר"נ משנת 1990 ולחובתו 17 ה"ק, ביניהן עבירות דומות וחמורות של אי ציות לתמרורים, נהיגה ללא רישיון נהיגה, 3 עבירות של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע, עקיפה מסוכנת, מהירות ונהיגה בפסילה שבגינה קיים מאסר על תנאי.

ב"כ המאשימה התייחסה גם לטענת ב"כ הנאשם לגבי אי תחולתו של המאסר על תנאי שהושת על הנאשם שלא בנוכחותו בתיק פ"ל 32/08.

ב"כ המאשימה עותרת להטלת עונשים מרתיעים על הנאשם הכולל מאסר בפועל, הפעלת המאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה ארוך שנים, פסילה ע"ת וקנס.

ב"כ הנאשם טענה כי לא ניתן להפעיל את עונש המאסר על תנאי, אישרה כי פסה"ד בתיק פ"ל 32/08 לא בוטל והוא חל וקיים,  וכן כי המאסר המותנה אינו חב הפעלה, שכן לגישתה, לפי ניסוח המאסר המותנה, הוא יחול רק אם הנאשם יעבור עבירה לפי סע' 10(א) ו- 67 לפקודת התעבורה, שתיהן גם יחד.

בשולי דבריה ביקשה ב"כ הנאשם כי הנאשם יישלח לקבלת תסקיר שירות המבחן, וכך הוריתי.

שירות המבחן הגיש ביום 7.7.11 את תסקירו, בו פירט את הרקע האישי של הנאשם, ציין כי טרם קיבל את רישומו הפלילי והתעבורתי, כי הופנה לשירות המבחן בשנת 2002 בשל עבירות מרמה הקשורות בתשלומי מס ושיבוש מהלכי משפט, נידון לשנת מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס כספי, כי בת זוגו מסרה שבשנים האחרונות חל שינוי חיובי בנאשם, אב קשור ומשמעותי לילדיו, כי הנאשם לוקח אחריות על מעשיו בתיק זה, מתחרט עליהם, כי מדובר באדם המתקשה להציב גבולות להתנהגותו ולאור מאפייני אישיותו ודפוסי התמודדותו בחייו, מבצע עבירות בתחום המרמה לרבות העבירות נשוא תיק זה, כי הנאשם מצוי במצב הישרדותי, כי מעריכים שהמלצה המשלבת טיפול ופיקוח שיכיל רכיב משמעותי, אפקט שיקומי-טיפולי, בצד הענקת גבולות ומסגרת, יפחית את הסיכון לביצוע עבירות נוספות בתחום.

שירות המבחן ממליץ כי הנאשם יהיה במבחן של שנה במהלכה ישולב בטיפול פרטני או קבוצתי ובנוסף ממליץ על צו שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 250 שעות, להאריך המאסר על תנאי התלוי נגדו ולהוסיף התחייבות כספית.

בדיון שהתקיים בפני ביום 10.7.11, השלימו ב"כ הצדדים טיעוניהם לאחר שתסקיר שירות המבחן התקבל, וצירפו פסיקה רלוונטית.

איני מקבל את טענת ב"כ הנאשם כי עונש המאסר על תנאי אינו בר הפעלה. פסה"ד בתיק פ"ל 32/08 הינו חלוט ומחייב שכן לא בוטל. בקשה לביטולו נדחתה ולא הוגש עליו ערעור.

לפיכך, מכיוון שפסה"ד בתיק פ"ל 32/08 תקף הרי שהעונש שהושת בו על הנאשם תקף גם הוא.

כמו כן מבלי להתייחס לשאלה האם הפרשנות הנכונה שיש לתת למאסר המותנה מתיק פ"ל 32/08 היא כי נדרש שהנאשם יורשע בשתי העבירות גם יחד, לצורך הפעלת התנאי, הרי שממילא הנאשם הורשע בתיק העיקרי בשתי העבירות יחדיו, כך שהמאסר המותנה בר הפעלה בענייננו.

במסגרת עיון בפסיקה הרלוונטית שהוצגה בפני, בחרתי לצטט מדברי כב' השופט יעקב שפסר בעפ"ת 32173-03-10 אבו סבייח נ' מ"י, פסק-דין מיום 12.7.10 כדלקמן:

"6. אין צורך לחזור ולפרט את החומרה היתרה שבנהיגת בלתי מורשה ופוטנציאל הסיכון הציבורי הרב שהיא נושאת בחובה. הדברים הינם בבחינת קל וחומר, כשהמדובר בעבריין אשר כל הנסיונות והאזהרות שנעשו על-ידי בית-המשפט משך תקופות ממושכות כדי להרתיעו, ובכלל זה שלילת רשיון נהיגתו תוך המנעות ממאסרו בפועל, לא הועילו, תוך שנראה כי פירש הוא באופן שגוי את ההקלה החוזרת ונשנית שנעשתה עימו, וראה בכך ככל הנראה כחולשת מערכת אכיפת החוק, ומתן הכשר להמשיך ולבצע את העבירות באין מפריע. לא זו בלבד שצדק בית-המשפט קמא בגישתו, אלא שלו היה מוצא לנכון למחול למערער פעם נוספת ולא להורות על מאסרו בפועל, היה בכך משום חשש ממשי לכריתת הענף עליו מבוססת שמירת החוק ואכיפת הסדר הציבורי.